משבר הוויזות בין הודו לפקיסטן
החלטות קשות עומדות בפני משפחות עם קשרים בשתי המדינות בעקבות הגבלות הוויזות החדשות.
על ידי מערכת ידיעות המחר
שאהידה אדריס, בת 61, מתמודדת עם החלטה קשה: להישאר בהודו עם בעלה או לחזור לפקיסטן למשפחתה. שאהידה עברה להודו בשנת 2002 לאחר שנישאה לבן דודה מצד אמה, אדריס חאן, תושב מדינת פנג'אב. חייהם היו שקטים ויציבים, אך הכל השתנה בעקבות הגבלות הוויזות החדשות שהוטלו על ידי הודו.
ההגבלות הוטלו בעקבות מתקפה בקשמיר שהביאה למותם של 26 אנשים. פקיסטן, שמכחישה כל מעורבות, הגיבה בהגבלות משלה על ויזות להודים. שאהידה, שהייתה אמורה לנסוע לפקיסטן לבקר את דודתה החולה, נאלצה לבטל את תוכניותיה מחשש שלא תוכל לחזור להודו.
המשבר הנוכחי משפיע על מאות משפחות עם קשרים בשתי המדינות. למרות היחסים המתוחים בין הודו לפקיסטן, נישואים בין אזרחי המדינות אינם נדירים בשל ההיסטוריה התרבותית המשותפת. הגבול בין המדינות עובר לא רק דרך האדמה, אלא גם דרך משפחות רבות.
בין הסיפורים האישיים, נמצא מוחמד איאת, נער בן 17, שהגיע להודו עם אמו כדי לפגוש קרובי משפחה. אמו, אזרחית הודית שחיה בפקיסטן, נאלצה להישאר בהודו בשל אי וודאות לגבי חזרתה. 'הם יכולים להעניש את המחבלים, אבל מה אשמתנו?' שאל איאת בעצב.
ההגבלות החדשות כוללות גם את נושא הוויזות לטווח ארוך, כמו זו של שאהידה, שמאפשרות לנשים פקיסטניות ובנגלדשיות הנשואות להודים להישאר בהודו. למרות שהן פטורות מההגבלות, חוסר הוודאות עדיין מרחף מעל ראשן.
סיפורה של מריה מסיח, אזרחית פקיסטנית שנישאה להודי ועברה להודו, ממחיש את המצב הקשה. מריה, בהריון מתקדם, מבקשת להישאר בהודו עם בעלה, אך הוויזה שלה עדיין בתהליך. 'אני רוצה לחיות כאן. בבקשה תנו לי ויזה ותנו לי להישאר,' היא אמרה בעצב.
המשבר הנוכחי מדגיש את המורכבות והקושי של חיים בין שתי מדינות עוינות. משפחות רבות מוצאות את עצמן נקרעות בין אהבה למולדת לבין אהבה למשפחה. השאלה הגדולה היא האם יימצא פתרון שיאפשר למשפחות אלו להמשיך לחיות בשלום ובביטחון.