תקווה צפה באמזונס: מאבק ההישרדות של בקורי
בקורי, תחש נהרות צעיר, נלחם על חייו ביער הלאומי קשיואנה בברזיל
על ידי מערכת ידיעות המחר
ביער הלאומי קשיואנה שבברזיל, ילדים צופים בשקט מוחלט בבקורי, תחש נהרות אמזוני צעיר, כשהוא גולש בבריכת פלסטיק קטנה. כשהוא עולה לנשום, חלקם מחליפים חיוכים רחבים. רשרוש העלים ביער הגשם, המלווה בשירת ציפורים, מוסיף לקסם של הרגע.
הילדים מקהילות על גדות הנהר נסעו שעות בסירה רק כדי לפגוש את בקורי בבסיס המדעי פריירה פנה של מוזיאון אמיליו גואלדי, מכון המחקר הוותיק ביותר באמזונס. למרות מצבם בסכנת הכחדה, תחשי הנהרות עדיין ניצודים ובשרם נמכר באופן בלתי חוקי, והם מאוימים יותר ויותר על ידי שינויי האקלים.
הפעילים הסביבתיים מקווים כי על ידי מעורבות הקהילות המקומיות, בקורי ואחרים כמותו יינצלו. נהר הקורואה חוצה את היער הלאומי קשיואנה עם תחנת המחקר של מוזיאון אמיליו גואלדי בתחתית בפרה, ברזיל.
תחש הנהרות האמזוני הוא היונק הגדול ביותר באזור אך נדיר לראותו, ובוודאי מקרוב. הסיבות לכך הן כפולות: לתחש יש שמיעה חדה והוא ייעלם במים העכורים עם הרעש הקל ביותר; ואוכלוסייתו הצטמצמה לאחר שניצוד יתר במשך מאות שנים, בעיקר בשל עורותיו הקשים שיוצאו לאירופה ואמריקה המרכזית.
כדי לסייע לאוכלוסיית התחש להתאושש, מספר מוסדות מצילים עגלי תחש יתומים, משקמים אותם ומשחררים אותם חזרה לטבע. בקורי, תחש שניצל, שוחה בזמן שהילדים צופים בו בבסיס המדעי של מוזיאון אמיליו גואלדי ביער הלאומי קשיואנה בפרה, ברזיל.
בקורי שקל רק 10 קילוגרם כאשר ניצל והובא ליער הלאומי קשיואנה המוגן פדרלית. הוא נקרא על שם הקהילה המקומית שמצאה אותו. שנתיים וכמה אלפי בקבוקי חלב לאחר מכן, בקורי גדל לכ-60 קילוגרם.
שלושה מוסדות אחראים על הטיפול בו. מוזיאון גואלדי מספק מתקנים ומחנך את הקהילות הסמוכות. המכון הפדרלי לשימור המגוון הביולוגי צ'יקו מנדס מקצה שני עובדים למשמרות של 15 יום כדי להאכיל את בקורי בשלושה בקבוקי חלב ביום וכן סלק וגזר קצוצים, ולנקות את הבריכה כל 48 שעות. המכון ללא מטרות רווח בישו ד'אגואה מפקח על טיפול וטרינרי, תכנון תזונתי והכשרת מטפלים.
במהלך ביקורם, הילדים לומדים כי נקבות התחש בהריון במשך כשנה ואז מניקות את צאצאיהן לשנתיים נוספות, כשהן מאכילות אותם מפטמות מאחורי סנפירי החזית שלהן - המקבילה של בתי השחי אצל התחש. מחזור הרבייה הארוך הזה הוא אחת הסיבות לכך שאוכלוסיית התחש לא התאוששה מהציד המסחרי שנמשך עד אמצע המאה ה-20.
הם גם לומדים שהמין נמצא בסכנת הכחדה ושהם אלו שצריכים להגן עליו. "אתם השומרים הראשיים," אומרת הביולוגית טטיאנה מריושה, ראש הבסיס המדעי פריירה פנה, לילדים, שמבלים את שארית היום בציור וביצירת דגמי פליי-דו של בקורי.
עם האודיטוריום, המעונות, מגדלי התצפית, הקפיטריה והמעבדות שלו, תחנת המחקר - שעתיים בסירת מנוע מפורטל, העיר הקרובה ביותר - עומדת בניגוד חד לקהילות הסמוכות המורכבות מקבוצות של בתים מעץ על כלונסאות שבהם משפחות תלויות בחקלאות קסאווה, דיג וקצירת פירות אסאי. טיולי שטח בית ספריים והסברה קהילתית שואפים לצמצם את הפער.
"קשיואנה היא הבית שלהם," אמרה מריושה לסוכנות הידיעות AP. "אנחנו לא יכולים פשוט לבוא לכאן ולעשות דברים בלי הסכמתם." הידע המקומי ישחק תפקיד מפתח כאשר בקורי ישוחרר סוף סוף. הוא עגל התחש היחיד תחת טיפול בקשיואנה. ברגע שהוא יעבור לחלוטין לתזונה מבוססת צמחים, הוא יבלה זמן במתחם נהר לפני שחרורו. האתר ייבחר על סמך היכן שתושבים אומרים שתחשי בר ניזונים ועוברים.
אם הכל יתנהל כמתוכנן, בקורי יהיה התחש הראשון שישוחרר באזור קשיואנה. שני עגלים אחרים שניצלו במצב בריאותי ירוד מתו בשבי, תוצאה מצערת נפוצה.
בעוד שציד למחיה אינו מהווה איום מרכזי על המין, כמה דייגים עדיין מוכרים בשר תחש באופן בלתי חוקי בעיירות סמוכות. ברזיל אסרה על ציד כל חיות הבר ב-1967, עם שני חריגים: עמים ילידים רשאים לצוד, ואחרים יכולים להרוג חיית בר כדי לספק את רעב הצייד או משפחתו.
האיום של ציידים הפך לקשה יותר לניהול עקב שינויי האקלים, אמרה מרים מרמונטל, חוקרת בכירה במכון ממירואה לפיתוח בר קיימא, מאות קילומטרים במעלה נהר האמזונס. עשרות דולפינים מתו ליד ממירואה ב-2023, ככל הנראה עקב עליית טמפרטורות המים במהלך בצורת היסטורית. תחשי הנהרות נמנעו מתמותה המונית אז מכיוון שהם בדרך כלל שוכנים בבריכות עמוקות בעונת היובש, אך בצורות אחרונות הפחיתו באופן דרמטי את מפלס המים, מה שהופך את התחשי הנהרות לפגיעים יותר לציידים.
"ככל ששינויי האקלים מואצים, תחשי הנהרות עשויים להתחיל לסבול גם ממתח חום," אמרה מרמונטל. "יש להם גם גבול תרמי, ובסופו של דבר הוא עשוי להיחצות." זו הסיבה שמאמצי ההחזרה כל כך חשובים. כ-60 תחשי נהרות שניצלו מטופלים ברחבי מדינת פרה, שם ממוקמת קשיואנה. בישו ד'אגואה מטפלים בארבעה בשותפות עם האוניברסיטה הפדרלית של פרה וסוכנות הסביבה של ברזיל. אחת מהן, בשם קורל, נמצאה ליד אובידוס והוטסה 1,000 קילומטרים למתקן המכון בקסטנהאל. היא הגיעה מיובשת ועם כוויות עור חמורות, ככל הנראה מחשיפה לשמש.
"האוכלוסייה הצטמצמה כל כך שכל חיה שניצודה משפיעה על המין," אמרה רנטה אמין, נשיאת בישו ד'אגואה, ל-AP. "זו הסיבה שכל מאמץ חשוב, לא רק כי פרט אחד עשוי לחזור לטבע ולעזור לבנות מחדש את האוכלוסייה אלא בגלל המעורבות הקהילתית והממשלתית שהוא מעורר."