מצילים את עצי השיאה באוגנדה

בצפון-מערב אוגנדה, מורה לביולוגיה לשעבר בשם מוסטפה גרימה הפך לפעיל סביבתי במאבק להצלת עצי השיאה, מהם מופק השמן הידוע כ'זהב הנשים'. גרימה, המכונה כיום 'בוואנה שיאה', עזב את מקצוע ההוראה כדי להקדיש את חייו להצלת העצים, לאחר שחזר לביתו וגילה כי יער השיאה הפך לשטח כמעט שומם.

עצי השיאה, שהיו פעם חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי, נכרתים כיום לשם הפקת פחם, אשר נחשב לרווחי יותר מהשמן המופק מהפירות. גרימה מסביר כי השינויים האקלימיים והבצורות הממושכות פגעו ביכולת העצים להניב פירות, מה שהוביל את הקהילות המקומיות לחפש מקורות הכנסה חלופיים.

המצב החמיר עם העלייה בביקוש לפחם מעצי השיאה, הנחשב לאיכותי במיוחד. אוגנדה מאבדת כ-100,000 הקטארים של יערות מדי שנה, וחלק ניכר מהם כולל את עצי השיאה. פרופסור ג'ון בוסקו אוקולו מאוניברסיטת מקאררה מסביר כי לצד השפעות האקלים, גם חוסר הביטחון והעימותים באזור תרמו לכריתת העצים.

המאבק להצלת עצי השיאה כולל יוזמות שונות, כמו נטיעת עצים חדשים ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות למיפוי העצים הקיימים. הממשלה האוגנדית אף הכריזה על איסור כריתת עצי שיאה לפחם, אך האכיפה נותרה חלקית.

גרימה ממשיך במסעותיו להעלאת המודעות, ומדגיש כי המאבק להצלת העצים הוא מאבק לשימור אורח חיים שלם. הוא שואף לשלב את נושא השימור בתכניות הלימודים המקומיות וליצור תחושת אחריות קולקטיבית בקרב הקהילות.

המאבק להצלת עצי השיאה הוא לא רק מאבק סביבתי, אלא גם מאבק חברתי וכלכלי, שמטרתו לשמר את המורשת והתרבות המקומית לדורות הבאים.