רוסיה חוגגת 80 שנה לניצחון במלחמת העולם השנייה

שמונים מייל ממוסקבה, פארק מהדהד בקולות פיצוצים ויריות. ענני עשן אפור עולים לאוויר, והצבא האדום מסתער על גשר ונלחם על שליטה באי קטן. חיילים סובייטים נוספים מגיעים בסירות מעבר לאגם. ברגע שהם מגיעים לאי, הם מורידים את צלב הקרס ומחליפים אותו בפטיש והמגל של ברית המועצות. ניצחון.

קהל גדול צופה מהחוף בבטחה. מה שהם רואים הוא שחזור היסטורי של אחד הקרבות האחרונים על ברלין ב-1945, שהוביל לכניעת גרמניה הנאצית ולמה שמוסקבה עדיין מכנה הניצחון הגדול. הקרב על ברלין, המתרחש מול עיניי בעיירה דובנה, הוא אחד מאירועים רבים ברוסיה לציון 80 שנה לניצחון הסובייטי במלחמת העולם השנייה.

האירוע מקבל תשומת לב עצומה במדינה שבה הרעיון הלאומי בנוי מאוד סביב התפיסה של רוסיה כמנצחת וכקורבן. "אני כאן כי סבי נלחם במלחמה הזו," מספרת לי אחת הצופות, קטיה. "הוא נעלם ליד ברלין. מאוחר יותר גילינו שהוא נהרג בינואר 1945." שמונים שנה לאחר מכן, בנה של קטיה נלחם באוקראינה.

"הבן שלי נמצא במלחמה עכשיו. הוא ב'מבצע הצבאי המיוחד'," היא מספרת לי. "הוא התנדב. ניסיתי לשכנע אותו לא ללכת, אבל הוא לא הקשיב לאף אחד מאז שהיה ילד. 'אני הצאר של עצמי,' הוא אמר לי. 'לך להילחם, אז, אם אתה צאר,' עניתי לו. הוא וחברו הלכו יחד. חברו נהרג."

ההיסטוריה המשפחתית של קטיה היא סיפור של דורות שונים הנלחמים בחזית. אך בנסיבות שונות מאוד. ב-1941, גרמניה של היטלר פלשה לברית המועצות בניסיון לכבוש את המדינה הגדולה בעולם ולהבטיח שליטה עולמית. חיילים סובייטים (ביניהם סבה של קטיה) נלחמו לשחרר את מדינתם מהנאצים. הניצחון למוסקבה הגיע במחיר אנושי עצום: יותר מ-27 מיליון אזרחים סובייטים נהרגו במה שמכונה כאן המלחמה הפטריוטית הגדולה.

אך ב-2022 הייתה זו רוסיה שפתחה בפלישה רחבת היקף - לשכנתה. מה שהקרמלין עדיין מכנה "מבצע צבאי מיוחד" נתפס באופן רחב כניסיון להחזיר את אוקראינה למסלול הגיאופוליטי של רוסיה. במרץ 2022, העצרת הכללית של האו"ם אימצה ברוב מוחץ החלטה המגנה את "התוקפנות" של רוסיה.

ובכל זאת, הרשויות הרוסיות מציגות את המלחמה באוקראינה כהמשך של מלחמת העולם השנייה. הנרטיב הרשמי כאן יוצר מציאות מקבילה, שבה רוסיה שוב נלחמת בנאציזם ובפשיזם, באוקראינה ובאירופה כולה. רוסיה, המדינה שפלשה לאוקראינה, מציגה את עצמה כקורבן של תוקפנות חיצונית.

"מבחינה היסטורית וסוציולוגית, הניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה היה תמיד אבן פינה בתודעה המאוחדת של רוסיה," מסביר עיתונאי נובאיה גזטה, אנדריי קולסניקוב, "כי אין דבק לאומי אחר: רק האירוע הזה. זה היה תמיד כך, מזמן ברז'נייב ועד עכשיו. אבל מה שקורה עכשיו הוא משהו מיוחד. עכשיו המלחמה הפטריוטית הגדולה מוצגת רק כצעד הראשון במלחמה המתמדת שלנו עם המערב, נגד 'אירופאשיזם'. המבצע הצבאי המיוחד כהמשך של המלחמה הפטריוטית הגדולה: זה משהו חדש."

ברוסיה, הטלוויזיה משחקת תפקיד מרכזי בהפצת המסר הרשמי שאירופה לא הייתה אמינה אז ולא יכולה להיות אמינה עכשיו. לאחרונה, בטלוויזיה הרוסית, ראיתי סרט תיעודי בשם "אירופה נגד רוסיה. צלבני היטלר". הסרט עסק כיצד מדינות אירופה שיתפו פעולה עם הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה.

אין אזכור להסכם אי-התקפה מ-1939 בין היטלר לסטלין: תחת הפרוטוקול הסודי שלו, גרמניה וברית המועצות חילקו תחומי השפעה במזרח אירופה. בחודש שעבר, מגיש טלוויזיה רוסי השיק התקפה מילולית נגד קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, תומך נחרץ בתמיכה צבאית לאוקראינה. המנחה כינה את מנהיג גרמניה "נאצי נבזה" על הערותיו על רוסיה. בפנייה ישירה לקנצלר, אמר המנחה כי הרוסים "מחזיקים אותך ואת חבריך אחראים להריגת 27 מיליון אזרחים סובייטים."

האיקונוגרפיה תומכת באידיאולוגיה. בעיירה חימקי, ליד מוסקבה, נחשף לאחרונה אנדרטה המתארת חייל של הצבא האדום לצד רוסי שנלחם באוקראינה. תמונות ממוסגרות של חיילים רוסים שנהרגו באוקראינה הונחו מתחת לשתי הדמויות הלוחמות. כתובת קוראת: "על ידי שמירת העבר אנו מגנים על העתיד!"

מלחמות עבר והווה: מאוחדות בברונזה. לקראת יום הניצחון, רוסיה מלאה בתזכורות לניצחון הגדול. בחודש שעבר, רקטת סויוז מעוטרת לציון 80 שנה לתבוסת גרמניה הנאצית שוגרה מקוסמודרום בייקונור. חזרה על פני האדמה, בבית חולים ליולדות בעיר קמרובו בסיביר, תינוקות שזה עתה נולדו מתלבשים בכובעי צבא אדום קטנים וגלימות.

בערוץ הטלגרם שלו, הסביר בית החולים כי בגדי הקרב לתינוקות שימשו "כתזכורת לקשרים בין הדורות, לאומץ ליבם של מגיני המולדת וכיצד אפילו האזרח הרוסי הקטן ביותר הוא חלק מהיסטוריה גדולה." במוסקבה, המילה הרוסית ל'ניצחון' - 'פובדה' - נמצאת בכל מקום: על שלטי חוצות ענקיים, על פוסטרים בחלונות חנויות, אפילו מודבקת לצד מטאטאי רחובות. מתחת לאדמה, רכבות "ניצחון" מיוחדות במטרו של מוסקבה מעוטרות בדימויים ממלחמת העולם השנייה והמילים: "היו גאים!" ו"זכרו!"

טנקים מתגלגלים ברחוב הראשי של מוסקבה, טברסקיה, בחזרות למצעד הגדול ב-9 במאי בכיכר האדומה. בתקופה הסובייטית, לאחר 1945, מצעדים צבאיים ביום הניצחון היו נדירים. תחת ולדימיר פוטין הם הפכו לאלמנט מרכזי במה שהוא כיום החג הלאומי הקדוש ביותר של רוסיה - יום לא רק לזכור את קורבנות מלחמת העולם השנייה, אלא להציג את הכוח הצבאי הרוסי ולאחד את העם סביב הרעיון של רוסיה כמדינה בלתי מנוצחת.

ברית המועצות אכן ניצחה במלחמה הפטריוטית הגדולה. אבל שמונים שנה לאחר מכן, ולמרות הצהרות בטוחות מצד גורמים רשמיים רוסיים, הניצחון חומק ממוסקבה באוקראינה. "המבצע הצבאי המיוחד" של הקרמלין היה צפוי להימשך רק כמה ימים, כמה שבועות לכל היותר. לאחר יותר משלוש שנות מלחמה - ואבדות עצומות משני הצדדים - עדיין לא ברור כיצד ומתי יסתיימו הקרבות.

הקרמלין אומר כי 29 מנהיגים עולמיים, כולל שי ג'ינפינג מסין, ישתתפו במצעד יום הניצחון. לפי מוסקבה, נשיא סרביה אלכסנדר ווצ'יץ' וראש ממשלת סלובקיה רוברט פיצו יבקרו ברוסיה לציון האירועים. הבטחת הביטחון למצעד הצבאי ולאורחים בכיכר האדומה כבר תהיה בראש סדר העדיפויות של הקרמלין. במיוחד לאחר שני לילות רצופים של תקיפות רחפנים אוקראיניות המכוונות למוסקבה.

בחזרה לדובנה, ההתנגדות הגרמנית קרסה והצבא האדום בשליטה מלאה. השחזור הסתיים. חלק מהצופים כאן מאמינים בתיאור הרשמי של רוסיה כמבצר נצור המאויים על ידי המערב. "גם בריטניה וגם אמריקה בגדו בנו ומאיימות עלינו," אומרת לי לידיה. "אבל אנחנו עמידים. אי אפשר להביס את רוסיה."

כשאני מדבר עם פיודור מלניקוב בן ה-98, הוא לא נכנס לפוליטיקה. המופע הצבאי עורר בו זיכרונות כואבים. אחיו של פיודור נהרג במלחמה הפטריוטית הגדולה. "מלחמה היא דבר מפחיד," אומר לי פיודור. "אנשים צריכים להיות חופשיים לחיות. תנו להם לעבוד, תנו להם לחיות את חייהם, תנו להם למות באופן טבעי." פיודור כתב שיר על אחיו המנוח, על המלחמה. הוא מקריא לי אותו. בתרגום זה נשמע כך:

ביום שישי, יחד עם כל רוסיה, פיודור מלניקוב יחגוג את יום השנה ה-80 לניצחון הגדול של 1945. אבל זה יהיה יום לזכור גם: חברים ובני משפחה שלא חזרו לעולם. יום להכיר במחיר המלחמה.