הקרב על פוקרובסק: תקווה זהירה לשיחות שלום
בין עשן הקרבות למאמצים דיפלומטיים: האם תגיע סוף סוף הפסקת האש?
על ידי מערכת ידיעות המחר
עשן סמיך מתנשא מעל מסך שמציג שידור חי ממזל"טים אוקראיניים המרחפים מעל פרברי העיר המזרחית פוקרובסק, אחד מקווי החזית האינטנסיביים ביותר באוקראינה. שניות ספורות קודם לכן, ארטילריה אוקראינית פגעה בעמדות רוסיות, במקומות שבהם נראו חיילים רוסים מנסים להתקדם לעבר כביש מרכזי המוביל לפוקרובסק. לפחות חייל רוסי אחד נפצע, ואולי אף נהרג כתוצאה מהתקיפה.
הצפייה בצילומים החיים מצמררת. היא מדגישה את ההשלכות המדממות של המלחמה שהחלה רוסיה, שבה נהרגו עד כה מאות אלפי אנשים. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מכנה אותה "מרחץ דמים בלתי נגמר".
אנו נמצאים בבית כפרי שהוסב למרכז פיקוד עבור חטיבת השריון ה-155 של הצבא האוקראיני, במרחק של כמה קילומטרים מעמדות הארטילריה בקו החזית. היקף ההרס שאנו רואים על המסכים, בתים ומבנים שהושמדו לחלוטין, גדול בהרבה ממה שראינו לפני שישה חודשים. זהו עדות לקרב העז שנלחם בחודשים האחרונים להגן על פוקרובסק, צומת תחבורה קריטית באזור דונצק.
השבוע יש אופטימיות זהירה, אפילו בקרב חיילים ספקנים שראו את התקוות להפסקת אש מתנפצות שוב ושוב, כאשר מאמצים דיפלומטיים מארה"ב, אירופה, טורקיה ואחרים דחפו את רוסיה ואוקראינה לשיחות ישירות לראשונה מזה שלוש שנים.
"אני חושב שמשהו צריך לקרות מכיוון שרוסיה הייתה הראשונה לדחוף לשיחות האלה. מאז 2022 הם סירבו לכל מגע," אומר קצין שמבקש להיקרא בכינויו "קוזאק". "אני רוצה להאמין שזה יהיה תחילת הסוף של המלחמה. אבל עכשיו אני רואה שהצלחנו להרוס את עמדותיהם האחוריות ואת קווי האספקה שלהם. לרוסיה אין את אותה עוצמה וכוח שהיו לה בהתחלה. אז אני חושב שמשהו יקרה."
יורי, בן 37, עבד בעבר בחברת טכנולוגיה לפני הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה. "הם (רוסיה ואוקראינה) חייבים להתחיל לדבר. אנחנו החיילים, אנחנו מאחלים שהמלחמה תסתיים. אבל חשוב לזכור שאנחנו לא יכולים להפסיק אותה כי לא אנחנו התחלנו אותה," הוא אומר.
הוא מביט במסך ומזהה שוב חיילים רוסים נעים. הוא ועמיתיו מחשבים את הקואורדינטות של עמדותיהם ומעבירים אותן ליחידת הארטילריה שלהם. אנו נוסעים ממרכז הפיקוד לעמדת הארטילריה, על שבילי בוץ העוברים דרך מרחבים פתוחים. גושי בוץ עפים באוויר, המכונית שלנו מחליקה ומזדחלת, כשאנו נעים במהירות האפשרית. המהירות היא אמצעי נגד תקיפות ממזל"טים, שהגבירו באופן חד את מספר ההרוגים הן לרוסיה והן לאוקראינה מאז שהופעלו במספרים גדולים ב-2023.
וטכנולוגיית המלחמה ממשיכה להתפתח. עכשיו יש איום חדש - מזל"טים המצוידים בכבל סיב אופטי אמיתי שמתגלגל כשהם עפים. "אנחנו לא יכולים לזהות אותם או לנטרל אותם, כך שכנראה יש הרבה יותר מזל"טים באזור כרגע ממה שאנחנו יודעים," אומר יורי.
כשאנו נכנסים לעמדת הארטילריה המוסתרת מתחת לעצים ושיחים, החיילים כבר טוענים את התותח. זהו תותח ארטילרי מתנייע מתוצרת צרפת שנקרא "קיסר". עשרות מהם נפרסו באוקראינה מאז תחילת המלחמה, וצרפת מנסה להגביר את הייצור.
"אני מאוד מתרשם מהדיוק שלו, ואנו יכולים להשתמש במגוון רחב של תחמושת. הדבר החשוב ביותר הוא שהכנסתו לקרב מהירה מאוד. הוא הרבה יותר יעיל מהציוד הסובייטי הישן שהשתמשתי בו," אומר קוזאק.
חיילים אוקראינים יורים ארבעה פגזים, כל אחד מהם פולט קול מחריש אוזניים. מסביבנו אנו שומעים גם את קול הפגזים הנכנסים. הקרב ממשיך להשתולל.
"כפי שאתה יכול לשמוע, יש גל של תקיפות מהאויב ואנו זקוקים להרבה תחמושת כדי לדכא זאת. אנו מקווים שהשותפים הבינלאומיים שלנו יוכלו לתת לנו כמה שיותר תחמושת, כי אם נצטרך להתחיל לבחור בין מטרות עדיפות ולא עדיפות אז האויב יצליח," אומר קוזאק.
אנו שואלים את החיילים כיצד הם מרגישים לגבי הצעות שאוקראינה תצטרך לעשות ויתורים, שהיא עשויה לוותר על שטחים כדי להבטיח שלום.
"זה כואב לשמוע את זה. אפילו אני רוצה לחזור הביתה למשפחתי. הבת שלי בת שמונה ואני מתגעגע אליה מאוד. אבל אנחנו צריכים להיות חזקים. אני לא מאמין שאם נוותר על חלק מהשטח, הם יפסיקו. בעוד כמה שנים הם יחזרו ויתחילו מחדש," אומר יורי.
"אדם שלא הגיע לכאן, שלא הרגיש את ההשלכות של התוקפנות הרוסית, אותם פרשנים מהכורסה אומרים שאתה יכול לוותר על שטח והכל ייגמר. הם לעולם לא יבינו כמה אחים וחברים איבדנו. אנחנו לא צריכים לוותר על מטר אחד מהאדמה שלנו," אומר קוזאק.
המחיר שאוקראינה שילמה כדי להגן על אדמתה נראה בכל מקום, במיוחד בתמונות של חיילים צעירים מחייכים המוצבות בצדי הכבישים, על קירות זיכרון בכיכרות מרכזיות בערים, ועל שורות ושורות של קברים טריים שנחפרו במדינה.
יאנה סטפננקו קונה באהבה את הממתקים האהובים על בנה - כוס שוקו חם מבעבע ורול שוקולד. לאחר מכן היא נוסעת לבית קברות בעיר הדרומית זפוריז'יה, ומניחה אותם בצורה מסודרת ליד קברו של ולדיסלב בן ה-22. היא ובתה, ניקול בת ה-13, מנקות את הקבר עם מגבונים לחים. לא עובר זמן רב והן נשברות בבכי בלתי נשלט בזרועות זו של זו.
ולדיסלב היה מפעיל מזל"טים בצבא האוקראיני. הוא נהרג בקרב במתקפה רוסית ב-21 בפברואר השנה. עבור יאנה, החדשות על חידוש השיחות הישירות לא מביאות תקווה.
"נראה לי שהמלחמה הזו נצחית. כמובן שאני מקווה שהם ימצאו פתרון. כי אנשים מתים כאן ושם (ברוסיה). אבל פוטין חמדן. רעבונו לאדמתנו בלתי ניתן לסיפוק," אומרת יאנה.
חלקים מאזור זפוריז'יה נמצאים כיום תחת כיבוש רוסי, קו החזית פחות מ-40 מייל מהעיר. אבל רוסיה דרשה יותר מפעם אחת שליטה על כל אזורי זפוריז'יה, לוהנסק, דונצק וחרסון כחלק מכל הסכם שלום.
"אין סיכוי. אני רוצה לחיות באוקראינה, לא ברוסיה. ראינו מה הם עושים תחת כיבוש, מה שהם עשו במקומות כמו בוצ'ה - האכזריות והעינויים שלהם," אומרת יאנה. "אתה יכול לדמיין, הם אפילו לא חסכו את בית הקברות הזה," היא מוסיפה, ומצביעה על מכתש גדול בקרבת מקום שבו התפוצצה פצצה לפני כמה חודשים.
דמעות זולגות מעיניה, היא מוסיפה. "אני מקווה שהילד שלי לא מת לשווא. שעדיין תהיה ניצחון וכל אוקראינה תהפוך לחופשית."