חרטום מנסה להשתקם לאחר שנתיים של מלחמה הרסנית

ח'רטום, בירת סודן, עומדת בפני מציאות חדשה לאחר ניצחון הצבא בקרבות שהתחוללו בעיר. תושבים רבים חווים תחושות מעורבות של פחד, אובדן ותקווה לעתיד טוב יותר.

העיר, שהייתה בעבר מרכז כלכלי ותרבותי, נראית כיום כעיר רפאים. רחובותיה מלאים בהריסות, ותחושת חוסר הביטחון מורגשת בכל פינה. תושבים רבים נאלצו לעזוב את בתיהם, וחלקם איבדו את יקיריהם במהלך הקרבות.

לדברי מומחים, המצב בסודן מורכב ומאתגר. ד"ר אמינה עבדאללה, חוקרת פוליטית מאוניברסיטת ח'רטום, מסבירה כי "הניצחון הצבאי אינו מבטיח יציבות ארוכת טווח. יש צורך במאמצים דיפלומטיים וכלכליים לשיקום המדינה".

עדי ראייה מספרים על רגעי האימה שחוו במהלך הקרבות. מוחמד, תושב ח'רטום, מתאר כיצד נאלץ להסתתר עם משפחתו במרתף במשך ימים ארוכים. "היינו בלי אוכל ומים, והפחד היה בלתי נסבל", הוא אומר.

למרות הקשיים, ישנם גם ניצנים של תקווה. ארגוני סיוע בינלאומיים החלו לפעול בעיר, ומנסים לספק סיוע הומניטרי לתושבים. כמו כן, ישנם דיווחים על יוזמות מקומיות לשיקום הקהילה והחזרת החיים למסלולם.

המצב בח'רטום עדיין רחוק מלהיות יציב, אך תושבי העיר מקווים כי עם הזמן והמאמצים המתאימים, יוכלו לשקם את חייהם ולבנות עתיד טוב יותר. השאלה הגדולה היא האם הממשלה והקהילה הבינלאומית יצליחו לספק את התמיכה הנדרשת לשיקום המדינה.

שובם של חיילי הצבא לארמון הנשיאותי מסמל נקודת מפנה במלחמת האזרחים שנמשכת כבר שנתיים, ומוערכת ככזו שגבתה את חייהם של לפחות 150,000 בני אדם. אך למרות אווירת החג לרגל עיד אל-פיטר, וחגיגות הסיום לכאורה של המלחמה, רבים תוהים – לאן ממשיך מכאן הסכסוך?

בארמון הנשיאות – אחד המקומות הראשונים שנכבשו בתחילת המלחמה – ניכרים היטב סימני ההרס. הרצפה מכוסה שברי זכוכית, הכיסאות מכוסים אבק, נברשות קרועות משתלשלות מהתקרה, וכל דבר שניתן היה לבזוז – נבזז, כולל כבלי החשמל מהקירות.

"הייתי נרגש להיכנס לכאן," סיפר חייל אחד. "העם הסודאני חיכה לראות את המקום הזה חופשי – זה סמל לכבוד שלנו."

אך הניצחון הגיע במחיר כבד. מרכז חרטום חרב כמעט כליל: משרדי ממשלה, בנקים, בנייני משרדים – כולם שרופים, מושחמים וריקים. שדה התעופה הבינלאומי הפך לבית קברות למטוסים מרוסקים. הכבישים זרועים פגזים בלתי-מופעלים, ובצמתים – גופות, חלקי גוף, ומכוניות מנופצות.

בתוך כל הכאוס הזה, ניצבת קתדרלת סנט מת'יו שנבנתה ב-1908, סמל לנוכחות הנוצרית בעיר. תקרתה המעוטרת נותרה שלמה, אך קירותיה נושאים חורים מהפגזות. "אף אחד לא הרס את בית האל," אמר חייל שהזיז הריסות, "אבל הלוחמים של RSF טימאו את המקום."

גם האזור שבו שכנו השגרירויות הותקף. על קירות בניין שגרירות בריטניה נכתב סיסמא של כוחות RSF, זכוכיות הבניין המוגן נושאות סימני ירי, ובחניון – שאריות כלי רכב הרוסים. מול הבניין, דגל בריטניה קרוע וכהה מתנפנף ברוח.

זו המלחמה האזרחית השלישית של סודאן ב-70 השנים האחרונות – אך בניגוד לקודמות, היא פגעה ישירות בלב המדינה, העמיקה את הקרעים והעמידה את אחדותה בספק.

ואף על פי כן, יש תחושת הקלה. בשכונת אל-ג'ראיף מערב, המטבח הקהילתי פועל שוב, לראשונה מזה שנתיים. "אני מרגיש שנולדתי מחדש," אומר עוסמאן אל-בשיר, אזרח שלמד אנגלית מה-BBC. דועאא טארק, פעילה למען הדמוקרטיה, מתרגשת: "התחושה היא כאילו אנחנו לומדים לחיות מחדש. האוויר עצמו מרגיש אחרת."

אך הדרך לשיקום ארוכה. האוכל עדיין נדיר, הילדים – טראומטיים, ועיר שלמה צריכה שיקום פיזי ונפשי. "הילדים שלנו צריכים פסיכולוגים," אומרת נג'ווה איברהים, "אחותי מורה, אבל היא לא יכולה להתמודד לבד."

קאסם אגרה, אזרח קשיש, אומר שהחירות שווה הכול: "אני רעב, אבל שמח. לפני שבועיים אי אפשר היה להחזיק טלפון נייד ברחוב. היום – זה סמל לחופש."

העתיד של סודאן נותר לוט בערפל. הפעילים חוששים לגורל החירויות שנרכשו במאבק הדמוקרטי של השנים האחרונות. ויש גם מי שמביט מערבה – לעבר דארפור, מעוז ה-RSF, שם המלחמה רק מתחילה מחדש.