הסיפור של שרה: בין שתי מלחמות בסודן ודרום סודן

כאשר המלחמה ההרסנית בסודן הגיעה לשכונת מגוריה של שרה ויליאמס בבירה חרטום, היא וילדיה נלכדו בין האש. כדורים קרעו את ביתם, שריפות אחזו בבניינים וקווי חשמל גרמו לפיצוצים. 'זחלנו על הקרקע', היא נזכרת, מחזיקה את בנה בן השנה קרוב. 'זה היה כאוס'.

שרה ויליאמס, אם לחמישה בת 33, היא מדרום סודן. היא נאלצה לברוח כאשר מלחמת האזרחים פרצה ב-2013, שנתיים לאחר שדרום סודן קיבלה עצמאות מסודן והפכה למדינה החדשה ביותר בעולם. אך האופוריה שלאחר העצמאות התפוגגה במהרה כאשר מאבק כוחות בין הנשיא סאלווה קיר וסגנו ריק מצ'אר הוביל למלחמת אזרחים שגבתה את חייהם של כ-400,000 אנשים ואילצה 2.5 מיליון אנשים לברוח מבתיהם.

שרה הייתה בין הנמלטים. לאחר שהגיעה לחרטום, שהייתה אז שקטה, היא בנתה מחדש את חייה, ועבדה כעוזרת בית למשפחה ממעמד הביניים. אך היא נעקרה שוב לאחר שהלחימה פרצה בעיר ב-2023 בין כוחות הנאמנים לשליט הצבאי עבד אל-פתאח אל-בורהאן וסגנו דאז מוחמד חמדאן דגאלו, הידוע כהמדטי.

'הסכסוך התחיל בינם לבין עצמם', אומרת שרה. 'אבל מאוחר יותר הם התחילו להרוג גם את הדרום סודנים, למרות שלא היינו חלק מהמאבק שלהם'.

בשנתיים האחרונות, הסכסוך בסודן גבה יותר מ-150,000 חיים, אילץ יותר מ-12 מיליון אנשים לעזוב את בתיהם והפך חלקים גדולים מחרטום להריסות. כאשר ביתה הותקף, היא ארזה את מעט חפציה ויצאה חזרה לדרום סודן. אך הסכסוך התחדש גם שם, כאשר האומות המאוחדות מזהירות שהסכם השלום מ-2018 בין קיר ומצ'אר נמצא בסכנת קריסה.

מסעה של שרה הסתיים, לעת עתה, ברנק. עיירת גבול שקטה שהפכה למרכז מעבר, הומה פליטים מסודן ומשכנתה הדרומית. שרה נתקעה ברנק כחמישה חודשים, ורוצה לחזור לעיר הולדתה, נאסיר, במדינת הנילוס העליון. אך לא בטוח לנסוע לנאסיר - עיירת נמל אסטרטגית לאורך נהר הסובט - שכן היא הפכה לאזור מלחמה.

'יש סכסוך לפנינו', היא אומרת, מחזיקה את בתה בת הארבע בעוד היא מנענעת בעדינות את בנה בן השנה. קולה יציב, אך עיניה כבדות - נושאות את משקל המלחמה, האובדן והאי-ודאות.

כוחות הממשלה והצבא הלבן - מיליציה שהייתה בת ברית של מצ'אר במהלך מלחמת האזרחים - התעמתו שוב ושוב בנאסיר, עם דיווחים על הפגזות כבדות, מארבים ועקירת תושבים. שרה לא שמעה ממשפחתה בעיירה. 'אני לא יודעת לאן הם ברחו כשהעימותים התחילו... או אפילו אם הם בחיים', היא אומרת בשקט.

המלחמה בדרום סודן הותירה אלפי אנשים כמו שרה תקועים במרכז המעבר ברנק. המחנה צפוף, מכיל יותר מ-9,000 אנשים - פי שלושה מהמספר שהוא תוכנן להכיל. פליטים מקבלים סכום קטן של כסף מארגוני סיוע לקניית מזון, אך הוא מספיק לשבועיים בלבד ואז הם נדרשים לדאוג לעצמם.

שרה מספרת שהיא ופליטים אחרים נאלצו לכרות עצים כדי למכור כעצי הסקה, כדי שיוכלו לגייס כסף למזון. 'הייתי אוספת עצי הסקה ומוכרת אותם כדי לקנות קמח, אבל אין יותר עצים ביער עכשיו. אין עצים לנשים לאסוף ולמכור', אומרת שרה - תזכורת להידרדרות הסביבתית שגורמת המלחמה.

מקלטים ממתכת במחנה מכילים עד 15 אנשים בחדר. אחרים בונים בתים שבריריים ממקלות, בד ושקים קרועים. הצפיפות מגבירה מחלות, רעב וייאוש. ארגוני סיוע ממהרים להעביר משפחות לחלקים בטוחים יותר בדרום סודן, שם יש לאנשים 'קשרים קהילתיים או משפחתיים חזקים יותר, הזדמנויות פרנסה וגישה טובה יותר לשירותים', אומרת ויג'איה סורי מהארגון הבינלאומי להגירה (IOM).

מאות ממתינים תחת שמש קופחת לעלות על סירות מתכת בדרכן למלאקל. המסע נמשך יומיים וחצי במורד נהר הנילוס. הנוסעים יושבים על מזוודותיהם או על רצפת הסירה. ביניהם נמצאת מרי דנג, שנמלטה מוואד מדאני.

'הילד הזה היה בן יום אחד בלבד כשחצינו את הגבול', היא אומרת. 'אנחנו 16 בסך הכל. לא היה לנו כסף - אבל היה לנו אלוהים'. היא מחזיקה חבילה של מסמכים - כרטיס היציאה של משפחתה מרנק.

שירותי הרפואה מתוחים עד קצה גבול היכולת. מרפאת הגבול ג'ודה - שנבנתה מברזל - היא המרכז הרפואי היחיד הפועל באזור. 'יותר מ-600 תינוקות נולדו כאן מאז שהמלחמה החלה', אומר עובד בריאות. 'אבל אנחנו יכולים לפעול רק במהלך היום עכשיו, אין מימון למשמרות לילה'.

מגפת כולרה הוכרזה ברנק באוקטובר האחרון. היא התפשטה ברחבי רוב דרום סודן, כולל הבירה ג'ובה. טאטק וונדימו מאמצ'ה, קצין חירום של ארגון הבריאות העולמי (WHO) בדרום סודן, מזהיר מהסיכונים הגוברים. 'למרות שמגפת הכולרה נשלטת, אנחנו לא מחוץ ליער. כרגע, המלריה מתגברת ועם בוא עונת הגשמים, היא תעלה', הוא אומר ל-BBC.

מר טאטק מוסיף שההשפעות הגלובליות הן הרסניות. 'חמישה מהשותפים שלנו הפסיקו שירות או צמצמו את הפעילות ב-50%'. בתי חולים כמו רנק רפרל איבדו מחצית מהצוות שלהם, כולל מנתחים, רופאי נשים וילדים, מה שמעמיס עומס עצום על הרופאים הנותרים. 'המתקן מטפל בכ-350 עד 400 מטופלים ביום', אומר מר טאטק.

משבר הפליטים ברנק מדגיש את העובדה שעשרות אלפי אנשים לכודים בין שני סכסוכים, כאשר חלקים מדרום סודן כבר אינם מקלט בטוח לאנשים הנמלטים מהסכסוך בן השנתיים בסודן. המתחים גברו בדרום סודן מאז מרץ כאשר מצ'אר הושם במעצר בית לאחר שהואשם על ידי בעלי בריתו של קיר בתמיכה בקבוצות חמושות - טענה שמפלגתו מכחישה.

ג'ורג' אואינו, יו"ר גוף המעקב שהוקם במסגרת הסכם השלום מ-2018 כדי לסייע ביישומו, הזהיר שהעימותים האחרונים 'מאיימים על יסודות ההסכם'. הוא אומר ל-BBC שהבעיה המרכזית היא שמנהיגים פוליטיים ממשיכים לפקד על כוחות יריבים, ולא מצליחים לשלב אותם בצבא לאומי מאוחד. 'הקשר בין פוליטיקה לכוח צבאי עדיין קיים', אומר מר אואינו. 'כאשר מנהיגים לא מסכימים, זה מהר מאוד הופך לעימות מזוין - בדיוק מה שההסכם היה אמור למנוע'.

מלחמת האזרחים ב-2013 פרצה לאחר שקיר פיטר את מצ'אר מתפקיד סגן הנשיא, והאשים אותו בתכנון הפיכה, בעוד מצ'אר האשים את קיר ב'דיקטטור'. מלחמת האזרחים ההרסנית הסתיימה בעקבות הסכם השלום מ-2018 שראה את מצ'אר ממונה מחדש כסגן הנשיא. 'הייתה יותר דיאלוג בתוך הנשיאות. זה פחת', אומר מר אואינו.

האיחוד האפריקאי (AU) נכשל עד כה במאמציו להחזיר את תהליך השלום למסלול, בעוד אוגנדה פרסה כוחות לדרום סודן כדי לחזק את מעמדו של קיר. מפלגתו של מצ'אר אומרת שהפריסה פוגעת בריבונות דרום סודן ובהסכם השלום מ-2018. גם אוגנדה וגם ממשלת קיר מגנות על הפריסה, ואומרות שהיא בהתאם להסכם ביטחון ארוך טווח בין שתי המדינות. עם זאת, הפריסה מראה עד כמה אחיזתו של קיר בשלטון היא שברירית, בעוד החששות גוברים שמלחמת אזרחים בקנה מידה מלא עשויה להתחדש.

מעבר לגבול בסודן, מלחמת האזרחים ממשיכה להשתולל, כאשר גנרל דגאלו מכריז על הקמת ממשלה יריבה. מהלכו מגיע למרות העובדה שכוחותיו איבדו שליטה על חרטום לאחר קרבות כבדים. העיר היא כעת קליפה שרופה, עם בניינים מופצצים ומושחרים. שרה אומרת שאין לה כוונה לחזור לחרטום, והחליטה כי עדיף לנסות ולבנות מחדש את חייה במדינתה, 'גם אם המצב רע'.