העיתונאים שנותרו בסייגון: סיפורים ותמונות מהחזית

ב-30 באפריל 1975, כשהכוחות הקומוניסטיים נכנסו לסייגון, מספר עיתונאים אמיצים נותרו בעיר והמשיכו לדווח מהשטח. הם היו עדים לסיום מלחמת וייטנאם, והצליחו להעביר לעולם תמונות וסיפורים מהאירועים הדרמטיים שהתרחשו.

העיתונאים, בהם פיטר ארנט, ג'ורג' אספר ומאט פרנג'ולה, נשארו במשרד ה-AP בסייגון, כשהם מודעים לסכנות האפשריות. כשהחיילים הצפון-וייטנאמים נכנסו למשרד, העיתונאים לא הופתעו, אך גם לא נרתעו. הם הציעו לחיילים קולה ועוגה, והחלו לשוחח איתם על המסע שלהם לסייגון.

התמונות בכתבה כאן

הצלמת שרה ארינגטון תפסה את הרגע במצלמתה, ויצרה תמונה אייקונית שפורסמה ברחבי העולם. ארנט נזכר בהודעה ששלח למטה ה-AP בניו יורק לאחר המפגש הבלתי צפוי: 'לא חלמתי שהמלחמה תסתיים כך, עם כניעה מוחלטת ומפגש ידידותי במשרד ה-AP עם קצין צפון-וייטנאמי חמוש'.

הנפילה של סייגון סימנה את סיום עידן עבור ה-AP בווייטנאם. המשרד בסייגון נסגר, ורק ב-1993 נפתח מחדש. במהלך המלחמה, ה-AP זכה בחמישה פרסי פוליצר על סיקורו, אך גם איבד ארבעה צלמים שנהרגו במהלך הכיסוי.

העיתונאים שהיו בסייגון הצליחו להציג תמונה שונה מזו שהוצגה על ידי הממשל האמריקאי. הם חשפו את המחויבות העמוקה של ארה"ב למלחמה, ואת חוסר ההצלחה במאבק נגד הווייטקונג. המידע שהעבירו היה לעיתים קרובות שונה ב-180 מעלות מהדיווחים הרשמיים בוושינגטון.

במהלך השנים, העיתונאים התמודדו עם לחצים מהממשל האמריקאי, אך זכו לתמיכה מלאה מהנהלת ה-AP. ג'ורג' אספר נזכר כיצד המנהל הכללי של ה-AP, וס גלאגר, תמך בהם ואמר: 'אני תומך בכם ב-100%. רק תוודאו שהדיווחים שלכם מדויקים והוגנים'.

העיתונאים שנותרו בסייגון ביום האחרון של המלחמה היו עדים לרגעים היסטוריים. הם ראו את הכוחות האמריקאים האחרונים עוזבים במסוקים, ואת הכניעה של דרום וייטנאם. הם המשיכו לדווח מהשטח, גם כשהכוחות הצפון-וייטנאמים נכנסו לעיר.

הסיפור של העיתונאים שנותרו בסייגון הוא עדות לאומץ ולנחישות של עיתונאים שמסכנים את חייהם כדי להביא את האמת לעולם. הם הצליחו להציג את המציאות המורכבת של המלחמה, ולהשאיר חותם על ההיסטוריה העיתונאית.